top of page

כוחה של מחט: על דיקור ומחקר

מאת: צח נחומי


עד כמה מחט דיקור יכולה להשפיע? האם מחשבה יכולה להשפיע על החלמה? האם אפשר לבחון זאת, ואיך?

שאלות כאלו תמיד עניינו אותי, אבל לא רק אותי, הם עניינו את כל החוקרים, המדענים, הרופאים והפילוסופים לאורך ההיסטוריה. לאורך השנים שאני מטפל, תמיד ניסיתי לבדוק האם באמת התוצאות בטיפול שלי טובות, האם השיפור הוא בגלל הטיפול או שאולי יש סיבה אחרת לשיפור במצב? להבדיל מרבים מהקולגות שלי, לא חששתי משאלות או קנטורים כגון "אבל צריך להאמין בדיקור, לא?" או "דיקור זה רק פלסבו, זה לא באמת עובד ולא באמת חשוב איזו נקודה דיקרת...", להיפך, זה גרם לי לחשוב ולנסות לקבל תשובות אמיתיות, והן לא תמיד היו התשובות הנעימות.

חשוב לומר שאני גם מבין רופאים אשר קשה להם לקבל את העובדה שתרופה (או חיסון) שהם נתנו בביטחון מלא במשך תקופה ארוכה, מתגלה פתאום כלא יעילה ואף גורמת נזק. יש קושי אמיתי בביקורת עצמית ולעיתים, כשאתה חוקר משהו, המסקנות לא תמיד נוחות.

לאחרונה פורסם מאמר שלי [1] בנוגע ליעילות אקופונקטורה על רעילות בעור כתוצאה מ- Panitumumab, תרופה הניתנת למטופלים אונקולוגיים וגורמת לפצעים מדממים ולגרד בעור. התחלתי לכתוב את המאמר לאחר שטיפלתי בהצלחה בשני מטופלים, ואז החלטתי לבדוק את היעילות בצורה יותר אובייקטיבית, למלא שאלונים, וגם, לצלם את המטופל הבא אשר מקבל טיפול ולראות האם דיקור סיני (אקופונקטורה) גם ישפיע על המראה ולא רק על תחושות גרד וכאב. אני אקצר ואומר שהתוצאות היו נהדרות. תחושת הגרד פחתה מהטיפול הראשון, הצילומים הראו שיפור אמיתי בעקבות הטיפולים, והמטופל לא נאלץ לקבל טיפול אנטיביוטי, מי שרוצה לקרוא את המאמר ולראות את הצילומים מוזמן להיכנס ולקרוא את המאמר המלא[2], אבל אני רוצה לכתוב דווקא על שאלות נוספות שעולות ונוגעות למחקרים באקופונקטורה.

אז מה הם האתגרים במחקרי אקופונקטורה? קודם כל, יש קושי אמיתי בגיוס משתתפים. המחקרים הם חשובים, אבל חלק מהמטופלים לא יקבלו טיפול שיכול לעזור להם (קבוצת ביקורת), חלקם לא רוצים לסבול מתופעות שליליות (הרי המחקר גם יכול לא להצליח אז אולי כדאי לחכות ולראות אם המחקר יעיל ובטוח...), ולחלקם פשוט אין כח לחתום על המון טפסים. זה אומר שלא תמיד נצליח לגייס מטופלים, שנעשות מניפולציות רגשיות ואתיות על מטופלים כדי שיסכימו להיכנס למחקר ועוד. בטיפולי אקופונקטורה, אחד מהנושאים הכי קשים הוא לגרום למישהו להיכנס לקבוצת ביקורת, זה באמת יכול לתסכל כי אנחנו רוצים קבוצות כאלו, אך להם כמעט ואין תועלת בכניסה למחקר והוא דורש מהם זמן רב. גם הטפסים והשאלונים יכולים להכביד. המאמר שצירפתי, לדוגמה, נקרא בתחילה n-of-1 trial אך בשל חוסר תשומת לב לא החתמתי את המטופל על טפסים נכונים ולכן הכותרת היא Case Report...


ומה תגידו על בניית קבוצות ביקורת בטיפולי אקופונקטורה? האם זה אפשרי? לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים לבנות קבוצות ביקורת במחקרי אקופונקטורה אבל לא ניתן לומר שהנושא נפתר בצורה מלאה, בכל מקרה, כבוד על הניסיונות! הינה כמה עניינים שבגללם יש קושי לעשות מחקרי דיקור:

דיקור דמה: מחטי דמה הינן מחטים אשר אינן חודרות לעור ולא אמורות לעשות את אותה התחושה, כשניסו לייצר מחטים כאלו (ואכן ניסו...) הן לא פתרו את הבעיה מבחינה טכנית, בנוסף, צריך למצוא מטופלים שמעולם לא חוו דיקור כי עליהם כבר אי אפשר "לעבוד" במחטי דמה, בנוסף, המטפל עצמו יודע שהוא מדקר במחט דמה וזה משפיע על המטופל. השתתפתי פעם אחד במחקר עם מתודולוגיה כזו ואני יכול לומר, מניסיון, שמאוד קשה לבצע דיקור דמה ולהתנהג כאילו זה אמיתי. אין לי ספק שזה משפיע על תוצאות הטיפול. יש עוד המון בעיות בדיקור דמה וכל אחת מהבעיות דורשת כתיבה ממושכת אבל הרעיון ברור-קשה לבצע דיקור דמה.

השפעת המטפל: קשר עם מטפל מאוד חשוב ובמחקרי דיקור חשוב במיוחד. כשמחלקים תרופת פלסבו, המטופלים יכולים פשוט לקבל קופסה עם כדורים, אך במחקרי דיקור ישנה תקשורת. נניח שמטופל בעל דעות קדומות על נשים יקבל טיפול מאשה, גם אם היא דקרה בדיוק את הנקודות במחקר, הוא יחשוב שהיא פחות מקצועית וידווח שהטיפול לא עזר. הטיות כאלו, לטוב ולרע, קורות פעמים רבות.

ניסיון לשימוש בסט נקודות נכון ולא נכון כדי לעשות קבוצת ביקורת: רעיון שבוצע בעבר אך זו דרך שיכולה להיות לא אתית, הרי נצטרך לבצע טיפול שעלול לגרום נזק. בבעיות מערכתיות, כגון הפרעות עיכול או סרטן, זה כמעט לא אפשרי כי גם נקודות מרוחקות מהאזור ישפיעו, לטוב או לרע, על הטיפול.

יש עוד המון בעיות ואתגרים במחקרי אקופונקטורה, אבל זה לא אומר שלא צריך לבצע אותם. במקרה של המאמר שפרסמתי יכולות להיות כמה סיבות לשיפור במצב המטופל:

1. הדיקור, פעולה מאוד פשוטה ובטוחה, הוריד דלקתיות, גרד, הפחית את הדימומים בעור וגרם לכאב העצבי בידיים לחלוף, ישנה התאמה מלאה בין זמני הטיפול לבין השיפור במצב. זו כמובן המסקנה המתבקשת, אבל כשעושים מחקרים, צריך יותר מטופלים ומחקר יותר מדויק על מנת להסיק מסקנה כזאת.

2. המחשבה שהדיקור עוזר (מה שנקרא-פלסבו) גרמה להורדת הדלקתיות בעור, להפחתת הגרד והדימומים, לשיפור בבעיות העצביות וכו', כלומר, לא הדיקור אלה המחשבה. אם הוא עשה זאת בכח המחשבה, זה אפילו יותר מדהים.

3. הכל קרה במקרה. במקרה לאחר כל טיפול הוא חש שיפור ופחתה הדלקתיות בעור, ובמקרה כשהפסקנו חזרה הדלקתיות, ובמקרה, כשנעשה שוב טיפול, שוב מצבו השתפר. זה נשמע קצת לא אפשרי ומשעשע, אבל זו אפשרות, בעיקר כשמדובר במקרה שלישי בלבד, והראשון שמתועד בצורה מסודרת.

4. ישנה השפעה לא ספציפית של דיקור במחט דקה על גוף האדם שמפחיתה דלקתיות בעור. הנושא הזה דווקא מוזכר במאמר ויש מחקרים שמראים שיש השפעה לבחירת הנקודות, אבל שוב, חייבים לומר שעדיין יש אפשרות כזו.


אז מה בעצם קורה כאן? למה חשוב לכתוב ולחשוב על מחקרים כאלו? קודם כל, כי זה מגניב כל כך. אבל יש עוד. כח המחשבה שלנו הוא חשוב, ואם ניתן להחלים בעזרת כח המחשבה או רק בעזרת טיפול אנרגטי, הרי זה מדהים. דבר אחד אינו ניתן לוויכוח, במקרה הזה, ובעוד מקרים ומחקרים רבים, ישנה תגובה מדהימה של הגוף למגוון מחלות, ולכן, אסור להפסיק לשאול, לחקור, לבדוק, וכמובן, לדעת כמה אנחנו לא יודעים על פלאי העולם.


1. Acupuncture in the Treatment of Panitumumab Skin Toxicity: A Case Report/Tzach Nahumi, Ilana Levy Elad Schiff, Tatiana Amromina Abed Agbarya



פוסטים אחרונים

הצג הכול

コメント


bottom of page