מאת: צח נחומי
כל שנה אותו הדבר. אני מתפלל. מבקש. אבל האמת, זה לא מסתדר. היו לי שנים נהדרות, והמון שנים איומות, אבל לאחר שניתחתי את השנים מבחינה סטטיסטית, התברר שכל התפילות לא עבדו בכלל.
לאחרונה, הבנתי משהו בעניין הבקשות והכיוונים לקראת השנה החדשה. אני הולך לבקש רק מה שבאפשרותי לעשות, כל השאר, לא בשליטתי אז גם לא אבקש.
ניקח את הבלוג הזה, כדוגמה לעניין. אין לי שליטה על מספר האנשים שיקראו אותו. אני לא יודע אם מישהו יאהב אותו או יתחבר אליו. למעשה, אין לי שליטה על שום דבר, מלבד דבר אחד, ההתחייבות שלי לכתוב בלוג אחד בשבוע.
ובריאות? האם למישהו יש שליטה על מחלה? האם מישהי, או מישהו, בחרו אי פעם לחלות בסרטן? כולנו מכירים אנשים שחיים אורח חיים בריא וחלו במחלה קשה. יש כאלו שלא שומרים על הבריאות בכלל, והם בריאים (זה די נדיר האמת, אבל בשביל הרעיון...). אנחנו לא שולטים בסרטן, לא שולטים בגנטיקה שלנו ולא שולטים בטראומות או בחינוך שקיבלנו.
אנחנו כן יכולים להחליט על שינוי, לבקש אותו ולעשות אותו.
העניין הזה של חוסר השליטה על החיים יכול להפחיד. בעצם, הכל יכול לקרות ! הצילו! אבל, חוסר השליטה יכול גם לשחרר. אם לא בשליטתי האם אהיה חולה, אז לא צריך לדאוג. אני יכול לבחור לעשות מעשים עבור הבריאות והרווחה שלי, פשוט, כי אני רוצה בכך. פשוט, בגלל שזה הדבר הנכון לעשות.
אם זה לא בבחירתי כמה כסף ארוויח, אז אני יכול להיות משוחרר לעשות את מה שהלב שלי אומר שנכון. אז בעצם, אנחנו חופשיים. אולי סובלים, אבל חופשיים.
זהו. אני לא מאחל שיקראו את הבלוג. אני לא מאחל שיאהבו אותי או את הכתיבה שלי. אני מאחל לעצמי לעמוד בהחלטות שלי ולהמשיך עם האמת שלי. כל השאר? מי יודע...
שתהיה לכולנו שנה מתוקה של בחירות אמיתיות,
שנה של מציאת המקום שלנו. ביחד ולחוד.