מלחמה או שלום?

מאת: צח נחומי

אחד הדברים הקשים בחיים הוא להיות פעיל ואחראי לחייך. בהחלמה ממחלה, זה יכול להיות קשה אפילו יותר. כרגיל, כשמתחילים לכתוב על משהו פשוט כמו אחריות, מגלים, תוך כדי כתיבה, שיש עוד צדדים שלא שמנו לב אליהם.

מייעצים לנו להיות פעילים, לקחת אחריות, להילחם על חיינו ולשמור על הבריאות. אבל זה לא תמיד מתאים לנו, לא תמיד יש לנו את הכוחות לעשות שינוי ולא תמיד ברור לנו למה. נאמר זאת אחרת, כמה פעמים החלטנו לעשות משהו כמו להפסיק לאכול סוכר, לעשות יותר פעילות ספורטיבית או לכעוס פחות, ופשוט לא הצלחנו? לעיתים כשאנחנו מצליחים לעשות שינוי הוא כל כך קל שאנחנו לא מבינים איך לא עשינו את זה לפני. איך יכול להיות שכאשר השקענו כל כך הרבה מחשבה ואנרגיה, כשכולם אמרו לנו שאנחנו לא בסדר וחייבים להשתנות, כשכעסנו על עצמנו ועל ההתנהגות שלנו והתחייבנו שאנחנו לעולם לא נעשה זאת שוב, נכשלנו, ואז, ברגע אחד, הצלחנו, וזה היה קל ופשוט וחופשי? שאלה יפה. נשאיר אותה פתוחה.

הסיפור הזה של לקחת אחריות על הטיפול בעצמנו ואחריות על הבריאות שלנו כולל כל כך הרבה אספקטים שהחלטיות מלאה תעשה עוול לתמונה הגדולה של החיים. אני רוצה להציג לכם צד קטן שאני רואה הרבה אצל אנשים, ובוודאי שאצל מטופלים אונקולוגיים, זהו האספקט הלוחם, או נכון יותר, לוחמני.

תיזכרו כמה פעמים שמעתם משפטים מהסוג הזה: "אני אלחם במחלה!", "הוא נלחם במחלה עד הרגע האחרון ואז המחלה הכריעה אותו...", "אני לא אוותר!..". אני בטוח ששמעתם הרבה. גם בתקשורת, כאשר הם מציגים מאבק של ידוען במחלת הסרטן או מחלה קשה הם מתארים זאת כמאבק. אבל במי אנחנו נלחמים בכלל? מהי מחלת הסרטן? באיזה גוף מיוצרת המחלה שבה האדם נלחם ומהי האנרגיה שיש באדם שאומר שהוא יוצא למלחמה?

חכמים גדולים אמרו כבר לפני, במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים. האנרגיה המושקעת במלחמה כל כך גדולה שגם אם ניצחת ייקח לך שנים רבות להשתקם. ברפואה מסורתית רואים את הצד הזה ושואפים לגרום לאדם ללכת בדרך פתוחה, רפויה ומקבלת וזה דורש תרגול. התרגול הזה אמור להתחיל בגיל מאוד צעיר, אך לצערנו מלמדים אותנו רק להילחם כל הזמן. להילחם על המקום שלך בתור, להילחם על המקום שלך בכביש, להילחם על כסף ולהיות יותר נחשב, ולהילחם כדי להיות עשיר וחזק יותר מהאחר. אני לא מאמין שזאת דרך טובה, אבל היא הרסנית כאשר אדם מחליט להילחם במשהו שנוצר בתוכו.

ברפואה הסינית, הצד הלוחמני הזה מייצג אנרגיה אשר גורמת לתקיעות, ולמעשה, זהו בדיוק ההיפך מהדרך הנכונה לטיפול במחלות פנימיות. הלוחמנות הזו גם מגבירה את רגש הכעס, ואת התסכול, אשר קיימים גם כך בתקופות של מחלה.

אני לא אומר שאנחנו צריכים להיות פסיביים. אני לא אומר שלא צריך לעשות. אני אומר שמלחמה וכעס הם רגשות הרסניים שאינם מועילים לטיפול במחלה והם לא שווים להחלטיות או אקטיביות. לא לשווא תרגול של צ'י קונג, יוגה או סוגי מדיטציה שונים מועיל כל כך למטופלים. זהו לא רק האספקט של אחריות על הגוף שלי, ולא רק המתנה לטיפול הבא או לתרופה הבאה, אלה שחרור רגשות ואנרגיה תקועה.

אנחנו יכולים לקבל המון השראה מאנשים שבחרו בצד החופשי והמקבל. יש אין ספור סיפורים כאלו ובכל שבוע אני חווה את השמחה הזאת דרכם ולומד. אני לא יודע הרבה אבל יודע שזה אפשרי. אפשרי להיות חופשי ופתוח גם כאשר אתה חולה. זה מועיל לך, לבני המשפחה שלך ולכל הסובבים אותך.

יש קושי עצום, השמור כנראה לאנשים בעלי רוח גדולה, לקבל מחלה קשה בצורה פתוחה ומקבלת, אבל אפשר ללמוד מהם ולהתחיל לתרגל שחרור וקבלה בחיי היום יום. להשתמש במילים בצורה חכמה ולשחרר כמה שניתן רגשות תקועים.

בהצלחה לכולנו.