ספר לי איך אתה מרגיש?

לפני כמה ימים שאלתי מישהי קרובה "היי מה שלומך, איך את מרגישה?" הרבע שעה שלאחר מכן הוקדשה לדיווח מדויק של כל פרט מלוח הזמנים של השבוע האחרון, לאיזה רופאים הלכה ומתי, מה כל אחד מהם אמר, למה הם טעו, מה הן תוצאות בדיקות הבדיקות שלה, ועוד ועוד פרטים מציר הזמן של הימים האחרונים. אני עושה כרגע תרגילי הקשבה, אז לא נשברתי והאזנתי עד הסוף.

כאשר השתתקה, קלטתי שאני יודע כל פרט מהימים האחרונים שלה אבל אני לא יודע מה שלומה ואיך היא מרגישה.

מאז אותו האירוע אני מקשיב שוב למטופלים וחברים ושם לב לריחוק בין הדיווחים לבין התחושות והרגשות ולחוסר התקשורת

על הרגשות שלנו.

הינה שיחה לדוגמה: "איך אתה מרגיש?"

"לפני שלושה ימים עלה לי החום , הלכתי לרופא והוא אמר שזו שפעת, למחרת הלכתי שוב והתברר שיש לי דלקת ריאות, אז אני פה"

"תודה שבאת, זה נהדר, איך אתה מרגיש?"

"נתנו לי אנטיביוטיקה ממש חזקה, ואני לא מבין איך לא עלו על זה שיש לי דלקת ריאות ביום הראשון, מה הבעיה לתת אנטיביוטיקה?"

"אני לא כל כך יודע מה היו השיקולים של הרופא, אולי תשוחח אתו? איך אתה מרגיש?"

"טירוף המצב במדינה, הא? אני אומר לך, כולם השתגעו כאן!"

"נכון, מה שלומך היום, איך אתה מרגיש?"

שתיקה....

אני יכול להמשיך עם המחזה לאורך דפים ארוכים, העניין ברור, כולנו מדווחים, אבל לא מספרים מה אנחנו מרגישים.

זה מתחיל בדיווח הפיזי. במקום לספר מה התחושות, איפה כואב, מתי זה מחמיר ומתי מוקל, מהו סוג הכאב שאנחנו מרגישים, אנחנו מדווחים על תוצאות בדיקות המעבדה. במקום לדבר על התחושות הרגשיות והפנימיות שלנו אנחנו מדווחים מה קרה לנו על ציר הזמן.

ספר לי איך אתה מרגיש?

העולם שלנו השתנה. את הבדיקות הפיזיות שהיו מבצעים בעבר מחליפות בדיקות מעבדה - אין יותר מגע, מישוש, הקשבה, יש ציפייה לבדיקה שתחזור ותספר מה יש לי ואיך אני אמור להרגיש. גם השיחות הפשוטות על רגשות - תסכול, כעס, עצב, שמחה, התחלפו בדיווחי מצב.

נו צח, עוד פעם אתה והשטויות שלך? למה זה בכלל חשוב? מה אכפת לך מרגשות בכלל? מה זה משנה? זה משנה. משהו בלב שלי אומר לי שזה חשוב. אני מבין שרבים יגידו "אה...זה פשוט בלב שלך, תגיד לי אתה ילד או משהו? אנחנו צריכים מחקר רציני, לא איזו מחשבה לא מבוססת", נכון, אבל אני מרגיש שזה נכון. אני מרגיש שחשוב לבטא רגשות, אבל רגע, יש גם מחקרים ואנשי רפואה שתומכים בזה.

אחד הנושאים הפופולריים כיום בשיח הרפואי הינו "האזורים הכחולים" [1], אזורים בהם אנשים חיים זמן ארוך במיוחד. מפתיע לגלות שבכל המקומות האלו יש קשרים חברתיים ומשפחתיים עמוקים, תקשורת בינאישית בריאה וחיי אמונה (עוד יותר מפתיע-בכל המקומות האלו אין מערכת רפואה מתקדמת כלל). מצער לגלות שאזורים כחולים, הינם גם הכינוי לאזורים רגשיים של דכדוך, כאלו שעולם הרפואה המודרני לא רוצה שנבלה בהם, ובכלל, לספר שאתה מרגיש עצוב או מתוסכל הפך להיות מאוד לא מקובל, רוצים אותנו מתוקנים וישרים, ושכחו שבשביל להיות מאושר ובריא צריך לעבור גם סבל ותסכול.

הרפואה כיום מקדמת מאוד את נושא הגנטיקה, הבדיקות המקדימות, והטיפול התרופתי אך מקדישה מעט מאוד זמן לביטוי רגשות,

חיי חברה ותזונה. מצער מאוד, ממחקר התאומים ב 1956 [2] ועד היום נראה כי אורח החיים שלנו משפיע הרבה יותר על הבריאות

מאשר גנטיקה, כמה יותר? אורח החיים אחראי על 80% עד 93% מהבריאות ואריכות החיים, השאר-גנטיקה. אם כך, בואו נקדיש את החלק המרכזי בבריאות שלנו לשיח בריא וכנה, לחיי חברה ולמציאת כיוון ואמונה בחיינו, את כל אלו ניתן להשיג רק על ידי שיח כנה

על רגשותינו ותחושותינו ולא על ידי דיווח חדשותי של מה עשינו.

נסכם? לחלוק רגשות, חברות וחיי קהילה, הינם גורמים מרכזיים, או נכון יותר, המרכזיים ביותר, לאריכות חיים ולאושר במובן העמוק ביותר שלו. הגיע הזמן להחזיר להם את המקום הראוי. וטיפ קטן לכולנו. בואו נכבה מסכים בערב ונקדיש זמן להשתעמם ולשוחח, כן,

כמו פעם. ועוד דבר, שיחה תהיה טובה יותר באוויר הפתוח מאשר בבית הסגור. לבריאות לכולנו.

אפשר לקרוא על המקומות האלו בהמון מקומות.

אם תקלידו ב GOOGLE Business Engagement in Building Healthy Communities: Workshop Summary

ניתן להוריד את המצגת הזאת על בריאות ציבור של National Academy of Sciences, החלק הראשון מוקדש לאזורים אלו.

The heritability of human longevity: a population-based study of 2872 Danish twin pairs born 1870-1900