חומרים מסרטנים: הקשר בין אספרטיים למנקי ארובות

מאת: צח נחומי

האם פעם היה פשוט יותר? אולי. אני מודה שיש לי חלום, להיכנס למכונת זמן ולרחף כאשר אני רואה את האירועים כפי שהם קרו באמת. מעמד הר סיני, ניוטון מתחת לעץ התפוח, דינוזאורים, רק לחשוב על זה גורם לי להתרגש. נעבור לסרטן וחומרים מסרטנים (קרצינוגנים). סרטן, היה כאן תמיד. היו מקומות שבהם סבלו יותר והיו כאלה שבהם סבלו פחות, אך המחלה מלווה את ההיסטוריה האנושית מהרגע הראשון. אבל יש הבדל ענק בין הזמנים, בעבר הסיבות לסרטן היו פנימיות ואיש הרפואה היה מטפל במצבו הפנימי של המטופל, כמובן מתייחס גם לאוכל והרגלים, אבל הגורמים היו בעיקרם, פנימיים. היום יש לנו המון קרצינוגנים, ובלי מכונת זמן, אני די בטוח, שזה הרבה יותר מסובך ממה שהיה פעם.

כל הנושא הזה של חומרים מסרטנים עלה לאחרונה בשל הממתיק אספרטיים אשר משמש כתחליף סוכר במשקאות כמו "קולה זירו" אבל כדרכם של דברים בתקשורת הנושא חולף, לפחות עד המסרטן הבא.

אז מה הם קרצינוגנים?

קרצינוגנים הינם חומרים הגורמים להתפתחות תאים סרטניים בבני אדם ובעלי חיים.

הקרצינוגן הראשון שזוהה היה פיח ארובות, או מדויק יותר לומר-זפת. מנקי הארובות שהיו משתחלים לארובות הבתים סבלו בצורה לא סבירה מגידולים סרטניים באשכים. ב 1775 ד”ר חכם בשם פרסיבל פוט (Percival Pott) העלה את ההשארה כי הזפת (שנקרא עטרן) אשר חודרת מתחת לבגדים ולמכנסיים, היא הגורם לגידולים. לקח "רק" 150 שנה להוכיח את העניין, והמסקנות שלו השפיעו כל כך שנאסרה עבודת הילדים כמנקי ארובות וכולם נאלצו לחכות שיגיעו לגיל 8. לפני זה התחילו לעבוד בגיל 4 אז מבחינתם זה היה שיפור רציני מהמצב הקיים.

הסרטן הזה, שנקרא סרטן מנקי הארובות, והינו למעשה גידול מסוג קשקשי, היה הסרטן הראשון שהוכח שנגרם על ידי גורם חיצוני. זה לא גרם לעולם להשתנות, התעשייה עדיין מזהמת וחומרים דומים נפוצים מארובות חיפה ונמכרים בסיגריות, אך עולם הרפואה השתנה, ובגדול. החל המרדף אחרי סיבות חיצוניות לסרטן, לא עוד מצב פנימי, דכדוך, הרגלי חיים, ההתרכזות הינה בגורמים חיצוניים ובגורמים גנטיים מקולקלים.

אז מי מחליט איזה חומר מסרטן, ולמה?

יש ארגונים שונים אשר תפקידם להגדיר מהו חומר קרצינוגני לאדם [1], אני חושב שהארגון המפורסם ביותר הינו ה IARC (האיגוד הבינלאומי למחקר סרטן), והוא משוייך לארגון הבריאות העולמי, ארגון שבשנים האחרונות מקושר בעיקר לשחיתות והרבה פחות לבריאות. ה IARC מפרסם מונוגרפים [2] על חומרים שונים ומחלק אותם לקבוצות: קרצינוגנים לבני אדם, כנראה קרצינוגנים, אולי קרצינוגנים, לא ידוע האם קרצינוגנים וכנראה לא קרצינוגנים. זה קצת מבלבל, אבל ככה זה כשיוצאים דוחות, הרעיון הוא שזה יהיה מסובך.

הבחירה בהצהרה לאיזו קבוצה שייך חומר מסוים לא תלויה רק בסכנה שלו, אלא גם בהיקף השימוש שלו, בנזק הכלכלי העלול להיגרם מהפסקת השימוש בו, וכמובן, במחקרים וסטטיסטיקות. יכול להיות חומר שגורם לסרטן אך קבוצת האנשים שיושבת בוועדה מחליטה, לאחר שקלול נתונים, שהחומר יכנס דווקא לקבוצה בסיכון נמוך כי הוא חומר שבדרך כלל לא צורכים אותו בכמות גדולה ומניעה שלו תגרום לנזק כלכלי. זהו בדיוק המצב בנוגע להצהרת הארגון בקשר לחומר אספרטיים הנמצא בקולה זירו, הוא שויך לקבוצת 2B (שאני קראתי לה-אולי קרצינוגנים) והפרסום כנראה לא יזיז לאף אחד. תסמכו על קוקה קולה שתדאג לפרסם כמה הפרסום הזה לא רלוונטי וכמה מחקרים יש שמוכיחים שקולה הינו המשקה הכי בטוח ובריא בעולם, שאם נפסיק קולה-זירו אז מליוני חולי סכרת יטלו את חייהם ושאם נפסיק את ייצור המשקאות הממותקים הכלכלה שלנו פשוט תתמוטט. זו בעצם אחת מהבעיות שהוזכרה בתחילת הרשומה- בעולם שלנו, הפשוט כבר לא פשוט.

יש עוד המון נושאים שנגזרים מחומרים מסרטנים, לדוגמה, צער בעלי חיים. זוכרים את הזפת של מנקי הארובות? רק לאחר שעשו ניסויים מבוקרים של מריחת עטרן על ארנבות הוכח החומר כמסרטן. אבל האם ניסויים כאלו רלוונטיים תמיד? האם אין לאכזריות שלנו גם השלכות בריאותיות עקיפות על בריאות הציבור? האם אפשר לוותר על חלקם לפחות? אני בטוח שכן, ואף ניתן לומר שבעולם של היום זוהי דרך נוספת שעלולה ליצור מצג שווא שחומר הינו בטוח [3]. האם חומר מסרטן לאדם יהיה מסרטן גם למכרסם במעבדה, וההיפך? אולי, אבל הגורמים המשתנים גדולים מדי.

הנושא הגדול ביותר וגם הנתן ביותר לדיון הוא-מינון. כל אחד יודע שמינון גבוה של חומרים יגרום למחלה או מוות, גם בתרופות או צמחים שעוזרים לנו להחלים מינון יתר יגרום לנזק, אבל זהו גם הכלי החשוב של בעלי ההון לחוסר השינוי במצב הקיים. בנזן מארובות חיפה? עזבו, המינון נמוך ואין מחקר שמעיד שיש בעיה. ממתיק מלאכותי? עזוב, צריך לשתות 10 ליטר בכדי שיהיה מסרטן. פורמלין בחיסונים? עזבו, כמות כל כך קטנה לא משפיעה ואין זמן לבצע מחקרי בטיחות [4]. טוב, הבנו את הרעיון, אבל בסוף נשארנו עם המון סרטן וכמות הקרצינוגנים ומספרי החולים רק עולים. המאמרים המורכבים והמדעיים על מזונות [5] וחומרים מסרטנים לא רלוונטיים עבור האדם הפרטי. אותנו לא מעניין האם יש תועלת כלכלית באספרטיים או בזפת, אנחנו רוצים להיות בריאים.

אז מה אפשר לעשות עם כל החומרים המסרטנים האלו מסביבנו? יש בכלל דרך להימנע מהם? חשוב לזכור שעדיין הבריאות שלנו תלויה ברובה במצבנו הפנימי ולא החיצוני, ולשמחתנו, רובנו לא עובדים במפעל אסבסט או מנקים ארובות. אז כן, יש מה לעשות.

הייתי מסכם זאת כך, הגיע הזמן לחזור לפשטות. בואו לא נחכה שהמדע "יוכיח" לנו שחומר הינו מסרטן. בשביל הוכחות צריך כסף וזמן. את הכסף אף אחד לא רוצה לתת, וזמן, טוב, הגענו כבר לרגע שאין לנו ממש זמן. העלייה במספרי החולים בסרטן ובמחלות אוטואימיוניות פשוט מטורפת, אין לנו זמן לחכות 20 שנה נוספות כדי להוכיח שחומרים משמרים, מזון מעובד, סטרס או קרינה הינם מסרטנים, צריך פשוט לעצור את הטירוף. אז מה עושים? אם על המזון שאתם קונים כתובים חומרים שאתם לא מבינים, כגון E202, אל תקנו. אם יש עליו מילים מוזרות, כמו אספרטיים, כנראה שעדיף לוותר. הגיע הזמן לקחת אחריות, אף ארגון בריאות עולמי לא יקח אותה עבורנו.

1. The Science and Practice of Carcinogen Identification and Evaluation/ Vincent James Cogliano, Robert A. Baan, Kurt Straif, Yann Grosse, Marie Béatrice Secretan, Fatiha El Ghissassi, and Paul Kleihues

2. IARC Monographs on the Identification of Carcinogenic Hazards to Humans – INTERNATIONAL AGENCY FOR RESEARCH ON CANCER (who.int)

3. The Flaws and Human Harms of Animal Experimentation/ AYSHA AKHTAR

4. Known and Probable Human american cancer cociety.pdf

5. Food-Borne Chemical Carcinogens and the Evidence for Human Cancer Risk Tetyana Kobets 1,*, Benjamin P. C. Smith 2 and Gary M. Williams 1