מאת: צח נחומי
כמה פעמים כעסתי בחודשים האחרונים, אני לא יכול לספור. תחושת התסכול על המצב שנקלענו אליו והכעס כלפי האחראים הפך לבלתי נסבל. רוצים לשמוע עוד משהו נורא? יש אנשים רבים שאומרים שאסור לכעוס ולהרגיש מתוסכל כעת, זה פשוט לא הזמן הנכון. מעניין מתי הם חושבים שיגיע הזמן הזה?
למי שיקרא את הרשומה הזו בעוד שנים, נציין שחלפו בערך חודשיים מבוקר שבת ה 7 לאוקטובר, בה אזרחים במדינת ישראל, ישובים שלמים, משפחות ופרטים, חוו את החוויה הטראומטית ביותר שניתן לתאר. כל אדם חווה אותה בצורה אחרת. נפגעים ישירים נמצאים בקצה קשת הפגיעה וזקוקים לתמיכה הגדולה ביותר, אך גם ילדים, משפחות, נשים וגברים ברחבי הארץ עברו חוויה רגשית קשה ומטלטלת, וכולם חוו פחד וכעס.
אני אתן פה הימור, ממש לא פרוע, שבשנים הקרובות תהיה עלייה במקרי סרטן על רקע רגשי בעקבות הטראומות ותחושות הכעס והפחד שאנו חווים. אם זו נראית לכם מחשבה קיצונית, אז האמת היא שממש לא, זוהי מחשבה רווחת אצל מטופלים ואנשים המטפלים בחולי סרטן. רבים מהמטופלים מדווחים על טראומה או קושי שחוו בזמן הסמוך לאבחון המחלה, חלקם דווקא השלימו מעגל והרגישו שלאחר שנים ארוכות הם "סוף סוף הגיעו לנחלה" ופתאום אובחנו, ולמרות שזה מוזר להם, הם חשים שיש קשר בין הדברים.
ברפואה הסינית, ורפואות מסורתיות אחרות, רגשות מובילים למחלות. כעס עלול להפוך לתקיעות ולעצור את הדם, פחד עלול להחדיר קור לאיברים הפנימיים, מחשבות יתר מחלישות את מערכת העיכול ויש עוד דוגמאות לרוב. הרופא גלן ציין את נטייתן של נשים מלנכוליות לחלות בסרטן שד (אמירה גברית ולא מדויקת אבל הוא פשוט ראה קשר בין רגשות עצבות לבין סרטן), ורופאים רבים, מודרניים ומסורתיים, המשיכו לציין את הקשר, שקשה להגדירו אבל לא ניתן להתעלם ממנו.
אז איך בעצם רגשות משפיעים עלינו? זוהי שאלת השאלות בעצם, איך רוח או משהו שאינו חומרי משפיע על הגוף, שהינו חומר. החכמים הגדולים ניסו אבל עד היום אף אחד לא ממש הצליח להבין, אבל אנחנו כן יודעים על שני מנגנונים המקשרים בין רגשות לבין התפתחות סרטן [1]. האחד הינו השפעה של מצב רגשי על שינוי גנטי, והשני, השפעה של סטרס על פעילות מערכת החיסון אשר צריכה לטפל בתאי הסרטן. כל המאמרים מציינים, בזהירות, שמצב רגשי, ותחושת הדחק שלנו, הינם אחד מהגורמים המשפיעים על התפרצות מחלת הסרטן.
אבל מה יש לעשות עם זה?! אנחנו כועסים ואנחנו מפחדים וחלק מאיתנו עברו, ועוברים, חוויות נוראיות. האם בכלל ניתן לעשות משהו? חלק מהאנשים באמת מאמינים שאין מה לעשות, מלבד לקבל תרופות. הם טוענים שזהו המצב וההשפעה של מצב הרוח והרגש שלנו על התקדמות המחלה הינה מזערית, וגם אם היא גדולה, פשוט אין מה לעשות. אני לא משתייך לאנשים אלו. אני מאמין שיש המון מה לעשות. ואני לא אומר סתם דברים באוויר, הינה כמה דברים שיכולים לסייע בריפוי, מניעה או התקדמות המחלה, וניתן להתחיל איתם ממש עכשיו: לדבר, לחלוק רגשות, לקרוא ספר ייעודי, להתייעץ עם איש מקצוע לגבי הקשיים והתסכולים שלנו, לעשות פעילות ספורטיבית, לעשות דמיון מודרך, מדיטציות, להאמין שניתן לשנות ולהשתנות, ובעיקר, להאמין שיש לנו השפעה על המחלה שלנו ואנחנו לא מקולקלים.
כל ההצעות האלו נהדרות אבל הן גם יכולות להלחיץ כאשר הן מגיעות בזמן הלא נכון. אין חוקיות ברורה מתי אנחנו פתוחים לקבל עזרה או שינוי, לכן, חשוב לא לייעץ בחופזה, חוכמת יתר עוד לא הועילה לאף אחד, אבל סבלנות ורוגע משפיעות בדרכים שאף מילה לא תתאר.
לסיום, העצה החשובה ביותר, הנובעת מנסיון של המון מטופלים, וגם מנסיון עצמי, אל תהיו לבד. מחלות ורגשות קשים מחריפים כאשר יש תחושת בדידות וכאשר אנחנו מרגישים שאין אף אחד שבאמת מבין אותנו. תחושת בדידות היא קרקע מזינה למחלות ואחד הגורמים לכך שאנחנו לא מצליחים להתמודד עם רגשות. כולנו חשים כך לפעמים אבל לא מודעים להשפעה הגדולה של בדידות בהתמודדות עם קשיים. זוהי משימה קשה, בעיקר ברגעים כמו גילוי מחלה או טראומה קשה, אבל מי שחש קשר לסובבים אותו, ואיננו בודד, מוצא ריפוי ברגעים הפשוטים ביותר.
[1] אפשר לקרוא על הקשרים בין רגשות לסרטן בהמון מאמרים. לדוגמה: